פטור מוויזה זה לא אומר בלי כלום, מפת האישורים לדרכון ישראלי

הדרכון הישראלי נחשב חזק, וזה נכון. הבעיה היא שהמילה "פטור מוויזה" השתנתה בשקט בשנים האחרונות, ורוב הישראלים מגלים את זה רק בדלפק הצ'ק אין. פטור מוויזה כבר לא אומר שאת פשוט עולה על מטוס עם דרכון ביד. במקרים רבים הוא אומר שהחליפו לך את המדבקה בדרכון בטופס אינטרנטי, ואם לא מילאת אותו מראש, את פשוט לא עולה.

זה השינוי המרכזי בעולם הנסיעות של העשור הזה. מדינות שלמות עברו ממשטר של ויזה פיזית או כניסה חופשית למשהו באמצע: אישור נסיעה אלקטרוני. הוא זול יחסית, מהיר יחסית, מקושר לדרכון שלך במחשב, ואין לו שום ביטוי פיזי. אין מדבקה, אין חותמת, אין דף. יש רשומה במאגר, ואם היא לא שם, חברת התעופה לא תיתן לך כרטיס עלייה למטוס. המדריך הזה בנוי כמפה בשלוש קטגוריות: יעדים שבהם באמת לא צריך שום דבר מראש, יעדים שדורשים אישור נסיעה אלקטרוני, ויעדים שעדיין דורשים ויזה מלאה. בכל קטגוריה נסביר כמה זה עולה בערך, כמה זמן זה לוקח, ומה קורה אם הגעת לשדה בלי זה. וחשוב מזה: איפה לבדוק, כי הכללים משתנים, ואף מדריך באינטרנט לא מחליף את האתר הרשמי של מדינת היעד ביום שבו את מזמינה כרטיס.

למה בכלל המציאו את אישורי הנסיעה

עד לפני כמה שנים חלוקת העולם הייתה פשוטה. או שיש לך פטור מוויזה, ואז את מגיעה, מראה דרכון, מקבלת חותמת ונכנסת. או שאין לך פטור, ואז את הולכת לקונסוליה, ממלאת טפסים, משלמת אגרה, לפעמים מגיעה לראיון, ומקבלת מדבקה בדרכון. המדינות גילו שהמודל הזה עולה להן הרבה כסף ונותן להן מעט מידע. הקונסוליה יקרה לתפעל. הפטור המלא נוח לנוסע אבל משאיר את המדינה עיוורת: היא מגלה מי נוחת אצלה רק כשהוא כבר עומד בדלפק. אישור הנסיעה האלקטרוני הוא הפשרה, זול ואוטומטי, מבוצע לפני העלייה למטוס, ומאפשר למדינה להריץ בדיקות רקע על כל נוסע לפני שהוא ממריא לכיוונה. מבחינתך זה שינוי הרגלים: בעבר "פטור מוויזה" היה סוף המחשבה על ניירת, היום הוא רק ההתחלה. זה אומר שאין לך תור בקונסוליה, לא שאין לך מה לעשות. ההבדל בין שלוש הרמות האלה הוא לא רק כמות הניירת אלא בעיקר מה קורה כשמשהו משתבש. ברמה 1, אם יש בעיה, מגלים אותה בגבול ואפשר לפעמים להסביר לפקיד. ברמה 2, אם יש בעיה, מגלים אותה במערכת אוטומטית שלא מדברת איתך ואין לה מספר טלפון. ברמה 3, אם יש בעיה, יש לך לפחות תיק פתוח וגורם קונסולרי שאפשר לפנות אליו.

המפה: מה נדרש לאן, מבט על

הטבלה הבאה היא נקודת ההתחלה. היא מסודרת לפי היעדים שישראלים באמת טסים אליהם, לא לפי סדר אלפביתי של האו"ם. הקטגוריות מתייחסות לנסיעת תיירות קצרה עם דרכון ישראלי רגיל בתוקף. לימודים, עבודה, שהייה ארוכה או מעבר דרך מדינה שלישית משנים את התמונה לגמרי, ואת אלה צריך לבדוק בנפרד.

קטגוריה 1: דרכון ביד וזהו

הקבוצה הזאת הולכת ומצטמצמת, אבל היא עדיין קיימת ועדיין נוחה. הכוונה למדינות שבהן תיירת ישראלית מגיעה, מציגה דרכון, עוברת בדיקה בגבול ונכנסת. אין טופס מקוון, אין אגרה מראש, אין רשומה שצריך ליצור לפני הטיסה.

גאורגיה

גאורגיה הפכה ליעד ישראלי מרכזי בדיוק בגלל הפשטות. טיסה קצרה, יחס נוח לישראלים, ואין דרישת אישור מוקדם לתיירות. זה לא אומר שהכניסה אוטומטית. בביקורת הגבולות עשויים לשאול מה מטרת הביקור, כמה זמן את נשארת, איפה את ישנה ואיך את יוצאת. תשובה מעורפלת בגבול היא הדבר היחיד שיכול להפוך כניסה פשוטה לשיחה ארוכה, ולכן כדאי להגיע עם התשובות מוכנות ובכתב.

• כרטיס טיסה חזור או המשך, שמור בטלפון וגם מודפס אם אפשר.
• אישור הזמנת לינה לימים הראשונים לפחות, עם כתובת מלאה.
• אמצעי תשלום בינלאומי פעיל, לא רק מזומן.
• ביטוח נסיעות בתוקף, גם כשלא מבקשים אותו רשמית בגבול.

קפריסין, יוון ושאר מדינות שנגן

קפריסין חברה באיחוד האירופי אך אינה חלק ממרחב שנגן המלא. מבחינה מעשית זה אומר שני דברים. ראשית, הכניסה אליה כתיירת ישראלית פשוטה יחסית ואינה דורשת אישור מקוון מוקדם. שנית, וזה החלק שאנשים מפספסים, הימים שאת מבלה בקפריסין אינם נספרים בהכרח באותה מכסה של הימים בשנגן. אם את בונה טיול ארוך באירופה, ההבחנה הזאת שווה כסף וימים, ובדיוק בגלל זה כדאי לבדוק את המסלול שלך במחשבון 90/180 לפני שסוגרים כרטיסים. יוון, איטליה, ספרד, צרפת, גרמניה וכל שאר מדינות מרחב שנגן פתוחות אף הן לתיירות ישראלית ללא ויזה מוקדמת. אבל "ללא ויזה" כאן מגיע עם שתי כוכביות גדולות: כלל 90 מתוך 180, והמערכת הביומטרית החדשה בגבול. שניהם מקבלים פרק משלהם בהמשך, כי שניהם הפילו ישראלים בשנה האחרונה.

קטגוריה 2: אישור נסיעה אלקטרוני

זו הקטגוריה שמפילה אנשים. היעדים כאן נחשבים בשיחות סלון "פטורים מוויזה", ובאמת אין בהם מדבקה בדרכון ואין תור בקונסוליה. אבל יש טופס מקוון חובה, יש בדרך כלל אגרה, ויש אישור שצריך לקבל לפני שעולים למטוס. בלי הרשומה הזאת במערכת, חברת התעופה לא מנפיקה כרטיס עלייה. לא בגלל שהיא רעה, אלא כי היא נקנסת אם תטיס אותך בלי אישור תקף.

בריטניה: ה-ETA שכולם מגלים מאוחר מדי

בריטניה הנהיגה אישור נסיעה אלקטרוני שנקרא ETA. העלות היא 20 פאונד. הבקשה מוגשת אונליין או דרך אפליקציה, והאישור מקושר דיגיטלית למספר הדרכון שאיתו הגשת. אין מדבקה ואין מסמך שצריך להדפיס, אבל כדאי בכל זאת לשמור צילום מסך. הנקודה שהכי מפתיעה ישראלים: ה-ETA נדרש לא רק לכניסה לבריטניה, אלא במקרים רבים גם למעבר דרך שדה תעופה בריטי בדרך ליעד אחר. אם יש לך קונקשן בלונדון בדרך לניו יורק, אל תניחי שאת "רק עוברת". תבדקי את התרחיש המדויק שלך באתר הרשמי, כי הכללים תלויים במסלול, בטרמינל ובשאלה אם את עוברת ביקורת גבולות.

1. 01היכנסי לאתר הממשלתי הרשמי או הורידי את האפליקציה הרשמית של ההגירה הבריטית.
2. 02סרקי את דף הפרטים של הדרכון והצטלמי לפי ההנחיות, ברקע בהיר ובלי משקפי שמש.
3. 03מלאי פרטים אישיים בדיוק כפי שהם מופיעים בדרכון, כולל האיות באנגלית.
4. 04עני על שאלות הרקע, כולל הצהרות בנושא עבר פלילי ובנושאי ביטחון. קראי כל שאלה עד הסוף.
5. 05שלמי את האגרה בכרטיס אשראי בינלאומי, ושמרי את אישור התשלום.
6. 06המתיני לתשובה במייל. בדרך כלל היא מגיעה מהר, אבל אין התחייבות לזמן מסוים.

ארצות הברית: ESTA

ישראל נכללת בתוכנית הפטור מוויזה האמריקאית, כלומר נסיעת תיירות או עסקים קצרה אינה דורשת ויזה בקונסוליה אלא אישור מקוון בשם ESTA. האישור תקף לתקופה ממושכת ולכניסות מרובות, בכפוף לתוקף הדרכון. האגרה משתנה ונקבעת על ידי הרשויות האמריקאיות, ולכן את הסכום המדויק תבדקי רק באתר הרשמי ולא באתר מתווך. הטופס האמריקאי ארוך מהבריטי, ולכן שווה להכין הכול מראש במסמך אחד: מספר דרכון ותאריכי תוקף, כתובת מלאה של הלינה הראשונה כולל מיקוד, שם וטלפון של איש קשר, שם וכתובת של מקום העבודה, והיסטוריית נסיעות למדינות מסוימות. שדות שנשארים ריקים או מולאו ברישול הם סיבה נפוצה לעיכוב.

קנדה, אוסטרליה וניו זילנד

קנדה מפעילה אישור אלקטרוני בשם eTA, בעלות של 7 דולר קנדי, ונדרש בעיקר לנוסעים שנכנסים בטיסה. כניסה ביבשה או בים עשויה להיות כפופה לכללים אחרים, ולכן אם את משלבת ארצות הברית וקנדה במסלול אחד, תבדקי בדיוק מה חל על אופן הכניסה שלך. הטופס הקנדי קצר וברוב המקרים התשובה מגיעה מהר, אבל אל תשאירי אותו לערב שלפני: אם המערכת מסמנת בקשה לבדיקה ידנית, את עלולה לחכות ימים ואין למי להתקשר כדי לזרז. אוסטרליה וניו זילנד עובדות במודל אלקטרוני מלא, ובשתיהן מבנה האישור תלוי באזרחות ובסוג הדרכון. באוסטרליה קיימים כמה מסלולים אלקטרוניים שונים לביקור קצר, וההבדל ביניהם משמעותי מבחינת אופן ההגשה. אל תניחי שמה שחבר עשה עם דרכון זר מתאים גם לדרכון ישראלי, ותבדקי איזה מסלול בדיוק חל עלייך באתר ההגירה האוסטרלי. בניו זילנד יש בדרך כלל שני רכיבים נפרדים: אישור הנסיעה עצמו, והיטל תיירות וסביבה שנגבה בנפרד. אנשים משלמים את הראשון, רואים אישור תשלום, ומניחים שסיימו. תוודאי שהשלמת את שני החלקים ושקיבלת אישור סופי.

סרי לנקה, קניה ותאילנד

שתי המדינות עברו בשנים האחרונות למודל של אישור כניסה מקוון מראש. בעבר היה מקובל להנפיק אישור בהגעה בשדה התעופה, וזה בדיוק המקום שבו מידע ישן באינטרנט מסוכן: פוסט משנת 2019 עדיין מספר לך שאפשר לסדר את זה בנחיתה. אל תסתמכי על זה. הגישה הבטוחה היום היא להניח שצריך אישור מראש, ולבדוק את המסלול הרשמי לפני הזמנת הכרטיס. האגרות בשתי המדינות משתנות ותלויות בסוג הבקשה ובמשך השהייה, ולכן לא נציין כאן סכום. תמצאי את המחיר המעודכן במערכת הרשמית עצמה, בשלב שבו את ממלאת את הבקשה.

תאילנד, לעומתן, היא דוגמה מצוינת לבלבול. לנסיעת תיירות קצרה ישראלים נהנים שם ממשטר נוח, אבל קיים כרטיס נוסע נכנס דיגיטלי שיש למלא לפני ההגעה. אין לו אגרה. הוא לא ויזה. הוא גם לא אופציונלי. זה טופס הצהרה מקוון שמחליף את הפתק הנייר הישן שמילאנו פעם במטוס. מכיוון שאין תשלום, קל להתייחס אליו כאל פורמליות. אל תעשי את זה: בשדות תעופה עמוסים, מי שלא מילא מראש נשלח למלא בטלפון בתור, ובשעת עומס עם אינטרנט חלש זו התחלה עצבנית מאוד לחופשה.

קטגוריה 3: ויזה מלאה, גם כשהיא אלקטרונית

ההבדל בין אישור נסיעה לוויזה אלקטרונית הוא לא רק סמנטי. ויזה אלקטרונית היא בקשה לוויזה שהוגשה דרך אתר במקום דרך דלפק. יש בה יותר שדות, לרוב צריך להעלות מסמכים, זמן הטיפול ארוך יותר, האגרה גבוהה יותר, והסירוב שכיח יותר.

הודו

הודו מפעילה מערכת ויזה אלקטרונית לתיירים. התהליך כולל מילוי טופס ארוך, העלאת תמונת פספורט בפורמט מוגדר, העלאת סריקה של דף הדרכון, ותשלום אגרה שמשתנה לפי סוג הוויזה ומשך התוקף. אפשר לשמור ולחזור לטופס, וזה מומלץ: לא כדאי למלא אותו בישיבה אחת בלילה. זמן הטיפול משתנה, ובעונת שיא הוא יכול להימשך, לכן תכנני להגיש שלושה עד ארבעה שבועות מראש ואל תזמיני טיסות פנים בהודו לפני שיש לך אישור ביד. אלה הדברים שכדאי להכין לפני שאת פותחת את הטופס:

• תמונה בפורמט המדויק שהמערכת דורשת, כולל יחס גובה רוחב ורקע אחיד.
• סריקה ברורה של דף הפרטים בדרכון, בלי חיתוך של שוליים ובלי בוהק.
• כתובת מלאה של המקום הראשון שבו תשהי, לא רק שם של עיר.
• פרטי הורים, כולל שמות מלאים כפי שמופיעים במסמכים.
• תאריכי כניסה ויציאה משוערים שמתיישבים עם הכרטיסים שלך.

וייטנאם

וייטנאם מפעילה מערכת ויזה אלקטרונית שהתרחבה בשנים האחרונות. במקביל, המדינה הכריזה לאורך השנים על פטורים זמניים לאזרחויות מסוימות, ומשטרי הפטור האלה השתנו לא פעם. זה בדיוק סוג המקרה שבו מידע ישן באינטרנט מטעה. ההנחה הבטוחה עבור דרכון ישראלי היא שנדרשת ויזה אלקטרונית מראש, ושצריך לאמת את המצב העדכני בפורטל ההגירה הרשמי של וייטנאם לפני הזמנת הכרטיס. שימי לב במיוחד לשדה נמל הכניסה: במערכות מסוימות הוויזה מונפקת עבור נקודת כניסה שהצהרת עליה, ושינוי מסלול ברגע האחרון עלול ליצור בעיה.

אירופה: ETIAS, EES וכלל 90 מתוך 180

אירופה ראויה לפרק נפרד כי שם מרוכז הבלבול הגדול ביותר בקרב נוסעים ישראלים. שלושה מושגים שונים מתערבבים כל הזמן, וכדאי להפריד ביניהם אחת ולתמיד.

ETIAS: עוד לא פעיל

ETIAS הוא אישור הנסיעה האלקטרוני המתוכנן של האיחוד האירופי, בסגנון דומה למה שקיים בבריטניה ובקנדה. נכון לאוגוסט 2026 הוא אינו פעיל, ולא הוכרז מועד השקה. המשמעות המעשית: אם מישהו מנסה למכור לך היום ETIAS, זה לא מוצר אמיתי. אין מה לשלם ואין מה למלא. כשהמערכת כן תופעל, סביר שתהיה תקופת מעבר עם הסברה. עד אז, טיסה לאירופה עם דרכון ישראלי לתיירות קצרה אינה דורשת אישור מקוון מוקדם, ואנחנו מסקרות את הנושא באופן שוטף במדור החדשות.

EES: פעיל מאז אפריל 2026

זה החלק שכן משפיע עלייך עכשיו. מערכת הכניסה והיציאה האירופית, המוכרת כ-EES, פעילה מאז 10 באפריל 2026. היא מחליפה את חותמת הדיו בדרכון ברישום דיגיטלי, ובכניסה הראשונה תידרשי לרישום ביומטרי: טביעות אצבע וצילום פנים.

• הכניסה הראשונה אחרי ההפעלה איטית יותר, בגלל הרישום הביומטרי הראשוני.
• הכניסות הבאות אמורות להיות מהירות יותר, כי הנתונים כבר במערכת.
• ספירת הימים שלך במרחב שנגן הופכת מדויקת ואוטומטית, בלי תלות בקריאת חותמות.
• תכנני זמן נוסף בביקורת הגבולות, במיוחד בשדות עמוסים ובשעות שיא.
• אין טופס להגיש מראש ואין תשלום. מי שמוכר לך "רישום EES מראש" מוכר אוויר.

כלל 90 מתוך 180

הכלל אומר שאת רשאית לשהות במרחב שנגן עד 90 ימים בכל חלון נע של 180 ימים. החלק שמפיל אנשים הוא המילה "נע". זה לא חצי שנה קלנדרית ולא שנה שמתאפסת בינואר. בכל יום שבו את במרחב, נבדקים 180 הימים האחרונים אחורה. עד היום זה היה חישוב שרוב הנוסעים עשו בערך, ופקידי גבול פיענחו מחותמות מטושטשות. עם EES זה חישוב אוטומטי מדויק, ומי שנהג לעגל את הימים שלו כלפי מטה יגלה שהמערכת לא מעגלת. אם את נוסעת לאירופה הרבה, שווה לעבור על מחשבון 90/180 לפני שאת מזמינה את הנסיעה הבאה, ולקרוא את המדריך המלא לויזה לאירופה שמפרט את שני הנושאים לעומק.

מה קורה בפועל כשמגיעים בלי אישור

כאן שווה להיות מדויקות, כי לאנשים יש תמונה לא נכונה. הם מדמיינים שאם שכחו טופס, יעצרו אותם בגבול במדינת היעד. במציאות, ברוב המקרים הסיפור נגמר הרבה קודם, בדלפק בנתב"ג.

1. 01את מגיעה לצ'ק אין. נציג חברת התעופה סורק את הדרכון.
2. 02המערכת בודקת מול מאגרי היעד אם קיים אישור תקף שמקושר למספר הדרכון.
3. 03אם אין אישור, לא מונפק כרטיס עלייה. זו החלטה של המערכת, לא של הנציג.
4. 04לפעמים אפשר להגיש בקשה מהירה מהטלפון במקום. לפעמים היא נכשלת או לא מספיקה בזמן.
5. 05אם לא הסתדר, את לא טסה. הכרטיס בדרך כלל אינו מוחזר, כי התנאי לא הופר מצד חברת התעופה.

המקרה הבריטי שדווח ביולי 2026 ממחיש בדיוק את השלב הרביעי: הגשה נמהרת מהטלפון בשדה, טעות בתיבת סימון, סירוב אוטומטי, ואין למי לפנות. העלות בפועל הייתה כרטיסים אבודים ומסלול ארוך של בקשת ויזה מלאה, במקום טופס של 20 פאונד שאפשר היה למלא בבית שבועיים קודם. והנזק הנסתר גדול עוד יותר: סירוב רשום הוא לא רק הפסד כספי חד פעמי. בטפסי הגירה רבים בעולם יש שאלה מפורשת אם סורבה לך אי פעם כניסה או ויזה למדינה כלשהי. תשובה חיובית אינה פוסלת אותך, אבל היא מעבירה אותך למסלול בדיקה ידני, עם דרישות מסמכים נוספות וזמני טיפול ארוכים יותר, לפעמים במדינות אחרות לגמרי ושנים אחר כך.

תוקף הדרכון: הכלל שמפיל יותר אנשים מכל טופס

לפני שאת בכלל מגיעה לשאלת האישורים, יש שאלה בסיסית יותר: האם הדרכון שלך בתוקף מספיק ארוך. מדינות רבות דורשות שהדרכון יהיה תקף לפחות שישה חודשים מעבר לתאריך הכניסה או היציאה המתוכנן, ומדינות אחרות מסתפקות בשלושה חודשים. הכלל הבטוח: אם נשארו לדרכון שלך פחות משמונה חודשים, תחדשי אותו לפני שאת מזמינה נסיעה לחו"ל. שימי לב גם לזה: אישורי נסיעה אלקטרוניים מקושרים למספר הדרכון שאיתו הוגשו, לא אלייך. אם חידשת דרכון אחרי שקיבלת אישור, ברוב המערכות האישור הישן כבר לא תקף ותצטרכי להגיש מחדש ולשלם שוב. תסדרי קודם דרכון, אחר כך אישורים. לא הפוך.

שיטת עבודה: מה לעשות ומתי

זה לוח הזמנים שאנחנו ממליצות עליו. הוא לא מסובך, והוא מבוסס על עיקרון אחד: כל דבר שאפשר לעשות מוקדם, עדיף לעשות מוקדם, כי לזמן יש ערך רק כשמתגלה בעיה.

1. 01לפני הזמנת הכרטיס: לבדוק באתר ההגירה הרשמי של היעד מה נדרש לדרכון ישראלי, ולוודא תוקף דרכון.
2. 02ביום הזמנת הכרטיס: להגיש כל אישור אלקטרוני שנדרש. אין סיבה לחכות, האישורים בדרך כלל תקפים לתקופה ארוכה.
3. 03שבועיים עד שלושה לפני: לבדוק שוב שהדרישות לא השתנו, ולוודא שכל האישורים במצב מאושר ולא ממתין.
4. 04שבוע לפני: לרכז בתיקייה אחת בטלפון את דף הדרכון, אישורי הנסיעה, כרטיסי הטיסה, אישור המלון הראשון והביטוח, ולשלוח עותק גם למייל. גם אישור שלא דורש הדפסה שווה צילום מסך, כי אינטרנט בשדה תעופה זר הוא לא דבר שאפשר לסמוך עליו.
5. 05שלושה ימים לפני: להשלים טפסי הגעה דיגיטליים שנפתחים רק סמוך לנסיעה, כמו כרטיס נוסע נכנס.
6. 06ביום הטיסה: לא למלא שום טופס הגירה. רק להגיע עם מה שכבר מוכן.

טעויות נפוצות ואיך לבדוק נכון

• להניח שפטור מוויזה אומר בלי ניירת. זו הטעות שממנה נובעות כל האחרות.
• להסתמך על בלוג או קבוצת פייסבוק במקום על האתר הרשמי של המדינה.
• למלא טופס הגירה בטלפון, בתור, בלחץ זמן.
• לשלם באתר מתווך שנראה ממשלתי, ולקבל את אותו שירות במחיר כפול.
• לשכוח שטרנזיט הוא לפעמים כניסה לכל דבר מבחינת דרישות אישור.
• להגיש אישור על מספר דרכון ישן, ואז לחדש דרכון לפני הטיסה.
• לספור ימים בשנגן בערך, בעידן שבו המערכת סופרת מדויק.
• להזמין טיסות פנים או סיורים לפני שהוויזה או האישור אושרו בפועל.

רוב הטעויות האלה לא נובעות מרשלנות אלא מכך שהעולם השתנה מהר יותר מההרגלים שלנו. מי שטס לבריטניה שנים בלי שום טופס לא חושב שהפעם צריך משהו, כי מבחינתו זו אותה מדינה ואותו דרכון. הבדיקה הנכונה לוקחת פחות זמן ממה שנדמה, אם עושים אותה לפי סדר.

1. 01חפשי את אתר ההגירה או משרד החוץ של מדינת היעד עצמה, לא אתר סוכנות ולא אתר תיירות.
2. 02ודאי שהדומיין ממשלתי. אתרים מסחריים משתמשים בעיצוב דומה מאוד בכוונה.
3. 03חפשי את הדרישה לפי אזרחות. חפשי במפורש את הרשומה של ישראל, לא הנחיה כללית.
4. 04קראי גם את הסעיף של טרנזיט, גם אם נדמה לך שהוא לא רלוונטי.
5. 05בדקי מתי העמוד עודכן. עמוד שלא עודכן שנתיים אינו מקור אמין למשטר כניסה.
6. 06הצליבי מול מידע קונסולרי ישראלי מעודכן, במיוחד ליעדים שבהם יש רגישות ביטחונית.

אם אחרי כל זה נשאר לך ספק, יש עוד אפשרות פשוטה: לפנות לקונסוליה של מדינת היעד בישראל, או לשאול את חברת התעופה מה הדרישה במערכת שלה למסלול הספציפי שלך. חברות התעופה יודעות היטב מה יעצור אותך בדלפק, כי הן אלה שנקנסות.

סיכום מעשי בשש שורות

• פטור מוויזה היום פירושו לרוב שאין קונסוליה, לא שאין טופס.
• בריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, סרי לנקה וקניה דורשות אישור אלקטרוני מראש.
• הודו ווייטנאם הן ויזה אלקטרונית מלאה, עם מסמכים וזמן טיפול ארוך יותר.
• תאילנד דורשת טופס הגעה דיגיטלי ללא אגרה, והוא חובה.
• אירופה עדיין בלי ETIAS, אבל עם EES ביומטרי פעיל ועם ספירת ימים מדויקת.
• כל מספר וכל דרישה נבדקים באתר הרשמי של היעד, ביום ההזמנה ושוב לפני הטיסה.

אם את בונה עכשיו טיול, שווה לעבור על מדור אישורי הנסיעה שלנו לפי יעד, ואם היעד הוא אירופה, המדריך המלא לויזה לאירופה מכסה את EES ואת ספירת הימים לעומק. וכשמשהו משתנה, זה יופיע אצלנו קודם כול במדור החדשות.