בתי קפה וינאיים: התרבות שאסור לפספס ב-3 ימים

אם את בוינה ולא ישבת שלוש שעות בבית קפה אחד עם ספר וקפה אחד עומד מולך - פספסת. ה-Wiener Kaffeehaus זכה בהכרה של אונסקו ב-2011 כמורשת בלתי מוחשית, וזו לא הגזמה. זה לא מקום לאיסוף קפה, זה מקום שיושבים בו. בלי טלפון. בלי למהר. ראיתי מקומיים יושבים 5 שעות עם כוס אחת ואף מלצר לא הסתכל עליהם בלוקסוס. הנה 6 מקומות שאני חוזרת אליהם כל פעם.

Café Central - הקלאסיקה

נפתח ב-1876. כאן ישבו פרויד, טרוצקי, לנין ופטר אלטנברג (שכתב על אחת המנות בתפריט שזה ה"משרד שלי"). הקשתות הגותיות, התקרה הגבוהה והפסנתר בפינה - זה לא דקור, זה ככה באמת.

מומלץ להזמין: Wiener Melange (אספרסו עם חלב מוקצף, 5.50 יורו) ו-Sachertorte (8 יורו). אם את רעבה: Tafelspitz מנת בקר מבושל קלאסית, 22 יורו.

Herrengasse 14, שתי דקות הליכה מהוופבורג. תור של 15-30 דקות בבוקר אחרי 10. תני 10:30 בלי תור, או 16:00.

Café Sacher - המקור של העוגה

נפתח ב-1832 וכאן באמת המציאו את Sachertorte המקורית. יש מלחמה משפטית בת 100 שנה עם דמל על מי המקור, אבל בית המשפט פסק: זה הם.

האווירה: קטיפה אדומה, מלצרים בחליפות, אווירה של עידן אחר. לא חמים. רשמי בכוונה. שולחנות עגולים, נברשות, ראייה ישירה לאופרה.

המנה: Sacher Torte המקורית, 8 יורו (עם קצפת 10). יקר ביחס לעוגה אבל זה החפצא. תזמיני גם אספרסו - בקצפת זו טעות, האספרסו מאזן.

Philharmoniker Strasse 4, מאחורי האופרה הממלכתית. ב-15-17 רגוע, אחרי 18 צריך תור.

Café Demel - הקונדיטוריה הקיסרית

נפתח ב-1786 והיו ספקי החצר של פרנץ יוזף. תוארו של "K.u.K. Hofzuckerbäcker" (ספק סוכר רשמי לחצר) עוד מופיע על השלט. ראיתי משפחה הולנדית שלא ידעה מה זה אבל קנו 4 חבילות.

בקומה התחתונה רואים את הקונדיטוריות עובדות עם מיני וופלים מקלולת, פיסול בסוכר, הכל בידיים. שווה לעמוד 10 דקות לראות. הילדים אוהבים.

להזמין: Apfelstrudel (אם יש דבר אחד שצריך לטעום בוינה, זה), 7.50 יורו. "Annatorte" עוגיית מילי פיי מהמאה ה-19, 6 יורו. "Einspänner" - אספרסו כפול בכוס זכוכית עם הר של קצפת, 5 יורו, חוויה.

Kohlmarkt 14. נמצא בדיוק בין הופבורג לסטפנדום, אז מבקרי וינה הטיפוסיים עוברים פה גם ככה.

Café Hawelka - הבוהמי

נפתח ב-1939 ומאז כמעט לא השתנה. אור עמום, ריח טבק ישן ספוג בקירות, עיתונים ישנים בחבילה כי האווירה היא של אומנים אחרי המלחמה - אנדי וורהול ישב פה, בורגהארדט שולץ כתב פה. עכשיו זה יותר תיירים אבל הוויב נשאר.

להזמין: Buchteln - כדורי בריוש מאודים עם ריבת שזיפים, 4-5 יורו. נאפים בערב. אם הגעת אחרי 18:30 ועוד יש - מזל. הקפה עצמו פשוט, מלנז' או טורקי, 4 יורו.

Dorotheergasse 6, סמטה צרה ליד גרבן.

Café Sperl - איפה שהזמן נעצר

נפתח ב-1880 ובאמת לא שינה כמעט שום דבר. שולחנות שיש, רהיטים מקוריים, ושני שולחנות ביליארד מתקופת קייזר פרנץ יוזף. תשבי, תשתי לאט, תרגישי כאילו אתה שלוש שעות יותר רגועה.

להזמין: "Tafelspitz" (בקר מבושל עם חזרת ותפוחי אדמה), 18-22 יורו. מנת צהריים אמיתית. או רק "Apfelstrudel" עם קפה (סה"כ 11 יורו) ולשבת שעתיים.

Gumpendorfer Strasse 11, רובע 6, צריך הליכה של 15 דקות מהמרכז. שווה. פחות תיירים.

Café Hofbauer - חדש אבל אמיתי

נפתח ב-2018, מה שאומר שזה בית קפה "חדש" לפי קני המידה של וינה. אבל הם שיחקו אותה: רהיטים תקופתיים, תפריט קלאסי, רוב הלקוחות מקומיים. אחרי 18:00 שומעים יותר גרמנית מאנגלית, וזה הסימן הטוב.

להזמין: Linzer Torte (עוגיית פטל אדומה מהאזור של לינץ, 5 יורו). Einspänner ב-4 יורו.

Stephansplatz 6, ממש מול הקתדרלה. נוח אם את גם ככה שם.

איך לעשות את זה נכון

אל תמהרי. בית קפה וינאי הוא לא Starbucks. את שם להיות שעתיים לפחות.

אל תזמיני רק קפה. תזמיני קפה ועוגה ביחד. זה אומר למלצר "אני מתיישבת לזמן מה" וזה שווה כל הרעב הקל שאת תרגישי.

אל תוציאי את הטלפון. אם את חייבת, תני שיחה קצרה ותחזירי לתיק. וויניזים לא נועצים את הראש בטלפון בקפה, וזה ניכר. תקראי ספר, תכתבי גלויה, תסתכלי החוצה. תרגישי באמת.

אל תאכלי את העוגה ביד. סכין ומזלג גם לעוגיה הכי קטנה. גם הוופלים. אני יודעת שזה מצחיק. תעשי את זה.

כשאת מסיימת, את לא צריכה לקרוא למלצר. הוא רואה. אם הוא לא בא תוך 5 דקות, סימן עדין באצבע. אף פעם לא "אקסקיוז מי" בקול רם. זה לא ספרד.