ראיתי בעצמי. ישראלים שטסים לרומא ואוכלים פיצה ארבעה ערבים ברציפות. למה? כי הם לא יודעים מה כתוב בתפריט וביישנים לשאול. תקשיבי, האוכל באירופה זה חצי מהסיבה לטוס. אם את לא טועמת, את מבזבזת. הנה 10 מנות שלא תמותי בלי לטעום, מסודרות לפי מדינה.
איטליה: מעבר לפיצה
Carbonara - פסטה עם חלמון, גואנצ'אלה (זה לחי חזיר מיובש, לא בייקון), פלפל שחור, ופקורינו. בלי קרם, בלי שמנת. הכלל הזה קדוש ברומא. אם המלצר נדנד את הראש כשהזמנת, את במקום שלא יודעים.
Bistecca alla Fiorentina - סטייק T-bone של קילו וחצי, מוגש לזוג (אי אפשר לזוז אחרי). רק בפלורנס. €60-80 לזוג, שווה כל שקל.
Osso Buco - שוק בקר מבושל ביין לבן עם גרמולטה. במילאן. מוגש עם ריזוטו מילנזה צהוב מזעפרן. אחת המנות הכי טובות שטעמתי בחיים.
צרפת: אל תפחדי מהשמות
Coq au Vin - תרנגול מבושל ביין אדום, פטריות ובצלים קטנים. מנת חורף, לא תזמיני אותה בקיץ. €25-35 במסעדה רגילה.
Bouillabaisse - מרק דגים ממרסיי. 5-7 סוגי דגים בקציצה אחת, עם רואיל (מיונז עם זעפרן ופלפל) ולחם קלוי. €40-60 לאדם. אם המסעדה מציעה את זה ב-€15 - זה לא Bouillabaisse אמיתי.
Cassoulet - תבשיל ארוך מטולוז עם שעועית לבנה, ברווז, ונקניק. כבד, חורפי, מנחם. ראיתי ישראלים שלא ידעו ופתאום הזמינו וזכרו לכל החיים.
גרמניה ואוסטריה: מהבייסיק
Wiener Schnitzel - שניצל עגל אמיתי, לא עוף, מצופה פירורי לחם וטבול בחמאה. בווינה זה גדול מהצלחת. תזמיני עם תפו"א ולימון, בלי הציפויים המוזרים.
Sauerbraten - בקר ששוחה במרינדה של חומץ ויין כמה ימים לפני הבישול. ההיסטוריה אומרת שזה היה דרך לשמר בשר ימים אחורנית. הטעם חמצמץ-מתוק, חצי מהטעם הוא הרוטב.
Käsespätzle - פסטה ביתית קצרה, גבינה, בצל מטוגן. שוואבית. נשמע פשוט, וזה גם, אבל בערב חורף בבוואריה זה כל מה שצריך.
ספרד: מטעמים
Paella - אורז עם פירות ים, עוף, ארנב, ולפעמים גם רגלי שפן. הכלל בוולנסיה: פאייה מבושלת בצוהריים, לא בערב. אם מסעדה מציעה פאייה בערב - זה לתיירים.
Jamón Ibérico - חזיר מיובש 36-48 חודשים, נחתך דק לפרוסות שקופות. €40-80 לצלחת ב-Bellota (הגרסה הכי טובה). אם את לא אוכלת חזיר - דלגי, אבל לעצור פעם אחת ולנשום עם הראש מעל הצלחת זה כן חוויה.
Pulpo a la Gallega - תמנון על פרוסות תפו"א מבושלות, עם שמן זית, מלח גס ופפריקה מעושנת. גליסיה. הצפון הקר של ספרד.
יוון: ים ושמש
Moussaka - שכבות של חצילים, בשר טחון, ובאשמלת. שייטת מנחמת, כמו לזניה רק יותר עבה. את אוכלת אותה אצל סבתא יוונית, לא במסעדת תיירים.
Tzatziki - יוגורט יווני כבד עם מלפפון, שום, שמן זית. רובע המעזה (mezze) הקלאסי. עם פיתה קלויה.
Souvlaki - שיפודי בשר באיכות הרחוב. €3-5 בדוכן באתונה. שווה יותר מארוחה במסעדה מהודרת ביוון, ברצינות.
מזרח אירופה: כבד וזול
Goulash - מרק בקר עם פפריקה, בצל וקצת ייקרס מתוק. הונגרי. מוגש עם לחם או נודלס. €8-12 במסעדה רגילה בבודפשט.
Pierogi - כיסי בצק ממולאים בכל מה שאת רוצה (תפו"א, גבינה, פירות, בשר). פולנים. אכלתי בקרקוב, פגשתי מקומית שאמרה שזה האוכל הפולני האמיתי, לא נקניקיות.
סגנון צ'כי - Vepřo knedlo zelo. חזיר עם כופתאות (knedlíky) וכרוב כבוש. בפראג זה מנת לאומית. ישראלית שאני מכירה אכלה את זה ארבע פעמים בשלושה ימים.
אוכל יהודי באירופה - יש כזה
Cholent - בקהילות יהודיות בכל אירופה. באמסטרדם, ברלין, פריז, רומא. תחפשי את "Mike's Place" של חב"ד בערים האלה, או חצרות בית כנסת אורתודוקסי בשבת בבוקר.
חרירה - מרק מרוקאי-יהודי. עדשים, חומוס, עוף. בקהילות ספרדיות בפריז (רובע פל) ובמדריד (סנטר). באחת המסעדות הקטנות שאני מכירה ברובע ה-Marais בפריז יש את החרירה הכי טוב שאכלתי, גם יותר טוב מאיך שאמא של חברה שלי מבשלת.
מבחר חומס, פלאפל, וטחינה - בעיקר בברלין (Neukölln) ובאמסטרדם, יש בערך 30 מקומות מצוינים. רובם של עולים סורים או לבנונים, וזה לעיתים יותר טוב מהארץ. עצוב להגיד, אבל זה האמת.
מי כדאי שתדעי
ארוחה במסעדה איטלקית טובה זה לא מנה אחת. אנטיפסטו (מתאבן) ואז פרימו (פסטה או ריזוטו) ואז סקונדו (בשר או דג). זה הקצב. אם את מזמינה רק פסטה, את נראית כתיירת שלא יודעת. וזה גם בסדר, פשוט תדעי.
יין: תשאלי את המלצר על Vino di Casa (יין הבית). זה הזול ובדרך כלל הוא די טוב. ושקעי - יין במסעדה איטלקית רגילה זה €12-25 לבקבוק. את לא צריכה לבזבז.
מים: Naturale (לא גזוז) או Frizzante (גזוז). אצל הצרפתים אומרים plate או gazeuse. אף פעם לא לבקש מי ברז במסעדה הגונה, זה נחשב חוסר טעם (גם אם החוק מאפשר).
לחם: בצרפת ובאיטליה זה אוטומטי. בגרמניה צריך לבקש (Brot bitte). באוסטריה עולה כסף לפעמים, €2 לסל.
קפה אחרי ארוחה: אספרסו, לא קפוצ'ינו. קפוצ'ינו זה רק בוקר באיטליה. אם תזמיני קפוצ'ינו אחרי פסטה ב-8 בערב, המלצר ינסה לא להגיב, אבל הוא רואה את זה. אני מכירה אחת שלא קיבלה ברצינות בכל המסעדה אחרי שעשתה את זה.
מקורות
- 1. EU ETIAS Portal
- 2. VisaExpress Editorial
דנה לוי
Travel Editor
עורכת תיירות בכירה עם 15 שנות עיתונאות נסיעות. כתבה ל-Mako, גלובס וכלכליסט על יעדים אירופיים, אסטרטגיית טיולים ותרבות מקומית. חיה בברלין שלוש שנים וכיסתה את שוק התיירות האירופי מקרוב. מוסמכת במדיניות תיירות מאוניברסיטת תל אביב ודוברת אנגלית, גרמנית וצרפתית.
- 15+ שנות עיתונאות נסיעות
- כתבה ל-Mako, גלובס וכלכליסט
- חיה בברלין במשך 3 שנים



